אני כל החיים נלחמת

“אני כל החיים שלי נלחמת”

היא אמרה את זה בשקט,

לא כקורבן – אלא כאמת שקטה שכבר עייפה מהדהוד.

זו לא מלחמה של סכינים וצעקות.

זו מלחמה מסוג אחר –

כזו שהתחילה עוד בינקות,

כשהאמונה שנטמעה בה הייתה:

הישרדות=מלחמה

היא לא מרשה לעצמה להישבר

היא מתנתקת מהרגשות ואפילו לא בוכה

היא עסוקה בלשרוד....

זו הישרדות קיומית על החיים

והמלחמות?

הן רק הדרך שבה הלב שלה למד להישאר קיים בעולם.

במציאות הזו, היא לובשת כל בוקר את *חליפת השריון*

של חזקה, של יודעת, של "הכל בסדר".

מבלי לדעת היא מוכנה למלחמה הבאה

ובאמונה שלמה היא מחזיקה את הידיעה שזו הדרך

היחידה עבורה

ככה היא רגילה ,ככה היא חייה ,ככה היא מתנהלת בעולם.

והמלחמות לא מאחרות לבוא .... הם כל הזמן שם

מופיעים במלבושים שונים ....אך הן שם.

אבל מתחת לשריון – יש ילדה עייפה.

שמייחלת לרגע לנוח.

לרגע אחד שבו מישהו יגיד לה:

*את לא חייבת להילחם כדי להיות קיימת*

ואני שואלת אותה כשאני מחייכת לעברה

"האם זו המציאות היחידה עבורך"???

והיא לוקחת אויר ממה שעוד נשאר בתוכה

ואומרת בשקט...." אני לא מכירה אחרת"

ושוב אני שואלת

" האם זו האמת היחידה עבורך"

היא בעצב אומרת :"לא"

והשקט ממלא את החלל ....

אני מבקשת ממנה רק לנשום לריק שנוצר בתוכה

להרפות לתוכו

לנוע עם תנועה חדשה העולה עבורה מתוך השדה הידוע....

הוא יודע שאפשרי עבורה

ועכשיו ...הזמן שלה גם לדעת .. היא מוכנה .

ומתחיל לו תהליך של ריפוי שורשי

המרחב להקשבה פנימית-

שהתודעה ואנרגיית החיים נפגשים