עשייה = אהבה

היא חיה חיים של עומס.

עומס שנדמה שאי אפשר להסיר מהכתפיים.

עבודה, ילדים, בית, אחריות כלכלית —

תמיד בתנועה, תמיד בעשייה.

כי איפשהו, בתוכה, יש אמונה אחת שנטמעה עמוק:

*כשאני עושה – אני אהובה.*

זה לא התחיל עכשיו.

כבר בילדותה היא למדה שהעשייה מביאה אהבה, תשומת לב, ערך.

וככה, עם השנים, היא בנתה לעצמה מרדף מתמשך,

מרדף שמסתיר כאב עתיק,

כאב שהלב שלה לא יכל לפגוש אז — אז הוא שרד דרך עשייה.

השילוב בין הטיפול התודעתי והביואורגונומי,

איפשר לה לפגוש לראשונה את עצמה *מאחורי* העשייה.

לא רק את עצמה — גם את השושלת שממנה באה.

הכאב שהיא נושאת, מתגלה כמשהו שמעובד כבר דורות.

נשים חזקות, ששרדו – אבל שכחו להרגיש.

יש באפשרותה לבחור אחרת.

היא לא צריכה לוותר על העשייה.

היא לומדת להיות — גם כשהיא לא עושה.

לנשום. לבחור. לאהוב – בלי תנאים.

הטיפול מאפשר לה לשחרר לא רק את עצמה,

אלא גם דורות של נשים שחשבו שחייבים לסחוב כדי להיות ראויות.

והיא מתחילה לכתוב סיפור חדש.

כזה שמתחיל בתודעה חופשית.

אני סקרנית לגלות מה עוד יתאפשר בתוכה

מתוך שחרור מהתבנית שיצרה בתוכה ומהמשא שהיא סחבה עבור השושלת..

"המרחב להקשבה פנימית" -המפגש בין התודעה לאנרגיה החיים בדרך הביואורגונומי